Ktouboth
Daf 35a
הלכה: הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ כול'. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הֶקְדֵּשׁ בְּשֶׁלּוֹ. וְרִבִּי יוֹחָנָן 35a הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. חוּלִין בְּשֶׁלּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. בְּמוֹתָר מֵה̇ סְלָעִים פְּלִיגִין. תִּיפְתָּר בְּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְאֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ. וְנוֹתְנִין. אִם [אֵינוֹ] נוֹתְנִין לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמוֹתָר אַחַר מִיתָה פְלִיגִין. דּוּ אָמַר לֵיהּ. בְּשֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲבָל אִם מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל קָֽדְשׁוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנֵּי תַמָּן מְסַייֵעַ לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּשֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲבָל אִם הָיָה מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. דִּבְרֵי הַכֹּל קָֽדְשׁוּ. וְאֵין כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לָאִשָּׁה מְשׁוּעֲבָד לָאִישׁ לַאֲכִילַת פֵּירוֹת
Traduction
Ce que R. Meir déclare consacré (244)J (Nedarim 11, 4) ( 42d) et R. Yohanan dit être profane, n’est-il pas un bien propre au mari? (N’est-il pas libre d’en disposer)? R. Simon b. Lakish répond: ils discutent sur la libre disposition de l’excédant de 5 selà, et notre Mishna peut supposer le cas où le mari pourvoit à la nourriture de la femme, au lieu de lui donner un Maah d’argent pour ses besoins. Or, on a enseigné (245)Ci-après, (6, 1): Si le mari ne donne pas d’argent en espèces à sa femme, le gain produit par le travail de celle-ci revient à elle (246)Si au contraire le mari lui a remis de l'argent (5 selà), le gain produit par la femme revient au mari, et R Meir en autorise la consécration. Selon R. Yohanan, la discussion de la Mishna porte sur le cas où la femme en mourant laisse un reliquat de gain (dont le mari hérite); c’est comme s’il supposait le cas où le mari n’assigne pas de nourriture à la femme (ni d’espèces) (247)Et comme le gain revient en entier à la femme, il y a discussion sur le point de savoir si, après le décès, le mari peut consacrer le reste; tandis que si le mari subvient à la nourriture, tous s’accordent à lui laisser la faculté de consacrer le reste. En effet, dit R. Zeira, on a enseigné ailleurs, conformément à l’interprétation de R. Yohanan: la discussion a seulement lieu au cas où le mari ne pourvoit pas à la nourriture de la femme; mais s’il y pourvoit, tous lui confèrent le droit de consacrer le reliquat. Or, n’est-il pas constant que tout ce qui appartient à la femme est soumis au mari, qui en tire l’usufruit? (Donc, il peut le consacrer).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר''ע אומר הקדש בשלו ור''י הסנדלר אומר חולין בשלו. בתמיה דקא ס''ד דהמותר דקאמר על מותר ממעשה ידיה שהן יתירין על הראוי למזונותיה קאמר והילכך קא מתמה הש''ס דהא מעשה ידיה שלו הן והיכי פליגי ר''מ ור''י הסנדלר בדבר שהוא שלו אם יכול להקדיש או לא:
במותר מה' סלעים פליגין. לאו במותר שנשארו ממעשה ידיה הראוין לבעל קאמר אלא במותר ממה שפסקו חכמים למעשה ידיה והן משקל חמש סלעים שהיא עושה לו בהא פליגין ר''מ ור''י הסנדלר וכדמפרש ואזיל מתני' במאי מיתוקמא:
תיפתר לה. למתני' במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה. דתנן לקמן שהוא נותן לה מעה כסף בכל שבת לצרכיה לבד מן המזונות:
ה''ג ותנינן אם אין נותנין לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה. כלומר דהיינו טעמיה דר''מ דאמר הקדש דס''ל דתיקנו המותר תחת מזונות ומעשה ידיה תחת מעה כסף והיינו דקאמר ותנינן אם אין נותנין וכו' דאלמא מעה כסף תחת מעשה ידיה הוא והילכך המותר יכול להקדיש שהרי מעלה לה מזונות ושלו הוא אבל מעשה ידיה אינן שלו שהרי אין נותן לה מעה כסף והילכך עושה ואוכלת ור''י הסנדלר ס''ל כמ''ד מעשה ידיה תחת מזונות והמותר תחת מעה כסף והילכך אינו יכול להקדיש המותר:
במותר אחר מיתה פליגין. אחר שתמות והוא יירשנה בהא פליגי אם יכול להקדיש כדמפרש ואזיל:
דו אמר ליה בשאינו מעלה לה מזונות. כלומר דרבי יוחנן מוקי למתניתין בשאינו מעלה לה מזונות ומיירי נמי בשאינו מעלה לה מעה כסף ודכ''ע סברי מעשה ידיה תחת מזונות ומעה כסף תחת המותר והילכך מחיים אפילו לר''מ אינו קדוש דהא אינו נותן לה כלום כי פליגי במותר לאחר מיתה דר''מ סבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ור''י הסנדלר סבר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כדמסיק לקמיה:
אבל אם היה מעלה לה מזונות. ונותן לה נמי מעה כסף ד''ה קדשו מחיים:
תני תמן. בברייתא בהדיא הכי דלא פליגי אלא בשאין מעלה לה מזונות:
ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות. בתמיה דנהי דאין המותר שלו מפני שאינו מעלה לה הא עכ''פ משועבדים לו לאכילת פירות דלא יהא אלא כשאר נכסים שלה שהבעל אוכל פירות ואמאי אין יכול להקדיש והא מחיים משועבדים לו:
Ktouboth
Daf 35b
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. מַעֲשֵׂה יָדַיִם בֵּינֵיהֶן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַעֲשֵׂה יָדַיִים רְאוּיִין לִקָּדֵשׁ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. אֵין מַעֲשֵׂה יָדַיִם רְאוּיִם לִקָּדֵשׁ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. מָה שֶׁאִירַשׁ מֵאַבָּא (הַיּוֹם) מָכוּר לָךְ. מַה שֶׁאַעֲלֶה בִמְצוּדָתִי הַיּוֹם מָכוּר לָךְ. דְּבָרָיו קַייָמִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּלוֹוֶה לְתַכְרִיכֵי אָבִיו. וְהוּא שֶׁיְּהֵא חוֹלֶה אָבִיו אוֹ מְסוּכָּן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 35b וְהוּא שֶׁיְּהֵא מְצוּדָה פְרוּסָה בְפָנָיו. וָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף לְקוֹדֶשׁ לֹא קָֽדְשׁוּ. לָמָּה. מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אוֹמְרִים. שַׁנְייָא הִיא הֶקְדֵּשׁ מְצוּדָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. נְהִיר דַּהֲוִיתוֹן אָֽמְרִין אַתְּ וְרִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָאן תַּנֵּי. הֶקְדֵּשׁ מְצוּדָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. הָיוּ רַעְיוֹן רַעְיוֹן אִית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Traduction
R. Samuel b. Isaac dit qu’ils discutent la façon d’envisager (au point de vue légal) le travail de la femme: selon R. Meir, le mari peut dès l’abord consacrer le produit futur de ce travail manuel; selon R. Yohanan, le mari ne le peut pas (en raison de sa non-existence au moment de la consécration). Si quelqu’un dit à son prochain (248)''Tossefta à Baba Metsia ch 4; B, ib, 16'': ''que mon héritage de mon père en ce jour te soit vendu'', ou ''que le produit de ma chasse et de ma pêche en ce jour te soit vendu'', il sera un engagement valable en droit (tandis qu’il ne le serait pas si l’on vendait de tels produits futurs, sans désigner le jour). De même, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, si quelqu’un emprunte à son prochain de quoi préparer les vêtements funéraires pour son père, l’engagement est valable, pourvu qu’il s’agisse d’un père gravement malade, ou agonisant (ce qui démontre la nécessité des dits objets). R. Abahou au nom de R. Yohanan précisa aussi le cas de validité de la vente des produits futurs d’une chasse ou de la pêche du jour: c’est lorsque le filet est étendu devant celui qui énonce l’engagement. Toutefois, ajoute R. Abahou au nom du même, une promesse de ce genre afin de consacrer tes produits futurs au Temple n’a pas de valeur légale. Pourquoi cette distinction? Elle a lieu à cause de la discussion (précitée) entre R. Meir et R. Yohanan sur le point de savoir si la consécration d’objets non encore présents sera effective, ou non, et au point de vue de la consécration, on tient compte de ce que les produits futurs de la chasse ou de la pêche ne sont pas encore présents. R. Yossé dit à R. Jacob b. Aha: je me souviens vous avoir entendu dire à tous deux, à toi et à R. Jérémie au nom de R. Simon b. Lakish, qu’un avis n’admet pas la consécration faite d’avance de produits futurs, à l’instar des produits de chasse non encore présents, en raison de la discussion analogue entre R. Meir et R. Yohanan. Il faut donc croire qu’il y a 2 manières différentes d’expliquer, selon R. Simon b. Lakish, la discussion émise dans notre Mishna (ici, la discussion roulerait sur le point de savoir s’il est permis de consacrer d’avance des produits non encore prescrits; tandis que plus haut ils discuteraient sur l’attribution du reliquat des 5 selà remis à une femme par son mari).
Pnei Moshe non traduit
מעשה ידים ביניהון. כלומר השתא מסיק רבי שמואל למילתא דבהא פליגי אם הקדש חל משעה הראשונה על מעשה ידיה דהא ליתנהו בעולם ואינו דומה לשאר נכסיה ור''מ סבר ראוין הן לקדש משעה ראשונה לכשיבאו בעולם דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ור''י הסנדלר ס''ל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
מה שאירש מאבא. תוספתא דב''מ ורישא הכי איתא התם מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום מה שאירש מאבא היום מכור לך דבריו קיימין וכו' וכן הובאה בבבלי שנים אוחזין דף ט''ז:
מצודתי. של חיות ועופות ודגים:
לא אמר כלום. דאינו ברשותו אבל אם אמר היום דבריו קיימין וכדמוקי לה רבי יוחנן בלוה לצורך תכריכי אביו כגון שהיה אביו גוסס ותיקנו חכמים שיהיו דבריו קיימין משום כבוד אביו שלא לשהותו בבזיון וכן מפרש לה התם:
והוא שתהא מצודה. הא דאמרן מה שאעלה במצודתי היום דבריו קיימין דוקא שהמצודה פרושה בפניו לצוד בה וכמאן דבא לידו הוי:
אף לקודש לא קדשו. כלומר אף בזה שאמר היום ואפ''ה לקדש אם אמר מה שתעלה במצודתי היום קדש לא קדשו:
למה. בהקדש לא:
מפני המחלוקת ר''מ ור''י הסנדלר אומר. מפני שהוא מחלוקת דר''מ ור''י הסנדלר דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כדמפרש טעמא שנייא היא הקדש מצודה שאינה מצויה כלומר אע''ג דבמכירה מכור הוא התם משום כדי חייו הוא דתיקנו חכמים אבל בהקדש עשו כמצודה שאינה מצויה ואפילו הוא פרושה עכשיו מיהת אינה מצויה בידו ודבר שלא בא לעולם הוא:
נהיר. זכור אני שהיית אומר אתה ורבי ירמיה בשם ר''ל דמאן תנא דעשו בהקדש כמצודה שאינה מצויה והייתם אומרים הטעם משום דמחלוקת ר''מ ור''י הסנדלר הוא והלכה כר''י (בן) הסנדלר אלמא דר''ל מוקי לפלוגתייהו דר''מ ור''י הסנדלר דפליגי אם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והא לעיל לא מוקי ר''ל פלוגתייהו בהכי אלא במותר ומחיים הוא דפליגי כדפרישית:
הוי. ש''מ דיעון דיעון חלוקי דיעות הן ואמוראי נינהו אליבא דר''ל מר מוקי אליבא דר''ל פלוגתייהו דר''מ ור''י הסנדלר במותר מחיים ומר מוקי אליביה פלוגתייהו במקדיש דבר שלא בא לעולם. ודכוותה בריש יבמות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source